לזכרו של רותם לנגר ז״ל 1981-2019
איש של עוז רוח, אומץ ולב רחב
איש של עוז רוח, אומץ ולב רחב
כבר בגיל צעיר בלט בכישוריו הטכניים, בבניית מגדלי לגו מורכבים ומרשימים וסקרנות טבעית שדחפה אותו להתנסות ולחוות.
רותם היה ילד עצמאי, הרפתקן וחסר פחד. כבר בגיל ארבע, מיד כשקיבל אופניים, החל לפדל ללא גלגלי עזר – בבטחון ובטבעיות שאפיינו אותו גם בהמשך חייו.
בליל הסדר, 27.3.2002, ישב רותם עם משפחתו סביב שולחן החג, במהלך הערב אירע פיגוע קשה במלון פארק בנתניה ולאחריו הוחלט בממשלה על יציאה למבצע "חומת מגן". רותם נקרא לשוב לבסיס.
ביום שישי, 5.4.2002, ערב חג שני של פסח, במהלך פעילות בקסבה בשכם במסגרת מבצע “חומת מגן”, נפצע רותם באורח אנוש.
הוא נורה על ידי צלף בצרור יריות שפגעו בעורק הראשי בצווארו ובבטנו.
רותם נאבק על חייו במשך כחודשיים ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים שיבא, כשהוא סובל מפגיעה רב-מערכתית קשה ומורכבת.
כאשר התעורר, התברר כי הוא משותק בפלג גופו הימני ואיבד את יכולת הדיבור.
בכוח אישיותו, בגישתו האופטימית ובעקשנות שאפיינה אותו, התמסר רותם לתהליך השיקום הארוך, שכלל ניתוחים מורכבים רבים.
לאחר שחרורו מהאשפוז בבית לוינשטיין וכשהוא נחוש להמשיך בחייו למרות נכותו, מימש רותם את שאיפותיו: הוא קנה דירה בתל אביב, חזר לנהוג, למד גרפיקה והחל לעבוד כגרפיקאי בחברת HP.
בנחישות שאפיינה אותו, הצליח להשתקם כנגד כל הסיכויים, התגבר על המכשולים הפיזיים וחזר לאהבתו הגדולה – ספורט אתגרי.
גלישת סנובורד היתה אהבתו הגדולה ורותם לא ויתר. הוא התגבר על כל מגבלות הגוף והדהים את חבריו כשגלש באלפים הצרפתיים במסגרת עמותת "תקוות".
רותם נהג להסביר לנו ששם, על השלג, הוא חוזר להיות הוא עצמו – חופשי, בלי מגבלות.
רותם אהב להגיע לבית הלוחם, להשתתף בפעילויות ספורט עם לוחמים המשתקמים באמצעות ספורט.
בכל מעשיו ניכרו עוז הרוח וחוסר הפחד שאפיינו אותו.
עשר שנים לאחר פציעתו נישא ונולדו לו שני ילדים, שהיו משאת נפשו וכל עולמו.
רותם היה אב אוהב, חם, נוכח ומסור וגאוותו הגדולה הייתה בילדיו.
